יום שלישי, 31 ביולי 2012

מרי ומקס \ Mary And Max: ביקורת.




יום שלישי, 31 ביולי, 2012.

"מרי ומקס" הוא סיפור אמיתי המספר את סיפורם של שני אנשים שונים. שונים לכאורה. מרי דייזי דינקל היא ילדה אוסטרלית בת שמונה, שמקומה בחברה נחות ולא משמעותי. היא שונאת את עצמה בגלל כתם הלידה המכוער שיש לה על המצח. אמה של מרי היא עקרת בית אלכוהוליסטית, ואביה עובד בייצור שקיות תה. לעומת זאת, מקס ג'רי הורוביץ', זקן יהודי,גר באמריקה וסובל מתסמונת אספרגר, אכילה כפייתית וזכרונות טרגיים מילדותו. דרכיהם נפגשות כאשר דייזי בוחרת אדם אקראי מתוך ספר הטלפונים ושולחת אליו שאלה חשובה: "כיצד נוצרים תינוקות באמריקה?". מקס, אשר היה כל השנים בודד, עונה לה, ובין השניים מתפתחת ידידות ארוכה של התכתבויות תוך כדיי מקרים טרגדיים שונים ששניהם חווים.

"מרי ומקס" הוא, ברובו המוחץ, סרט המדבר על בעיות שונות בעולמנו. בין אם בעיות בפאן חברתי ובין אם בעיות בפאן האנושי. וזו הסיבה שלדעתי זה סרט נפלא. לוקח עלילה חסרת משמעות לגבינו כביכול והופך אותה למין קלסטרון של המציאות.

מחלות נפש, דיכאון, מנייה דיפרסייה, חברה, אוטיזם, אהבות, חרדות, השקפות עולם, אמונה, דת, שנאה עצמית, שאיפה לשלמות, התמכרות, הצלחות, אכזבות, כעס, רגשי נחיתות, בגידות, תאוות, ריקנות, טרגדיות, עצב, כעס עצמי, בדידות, הזנחות, חיצוניות, דמעות, רגשות מעורבבים, דעות קדומות, שנאה ללא גבולות, שנאה ללא סיבות, אלכוהוליזם, התבגרות (שימו לב שבצעירותה מרי לקחה את מחלתו של שכנה כ"הומופובייה", ולאחר שהתבגרה היא קראה לזה "אגורופובייה", מראה על שינוי בהסתכלות עולם והבנה) - וכל זה בסרט אחד של שעה וחצי. ואפילו לא אמרתי את הכל. 

סרט נוקב, קשה, מטריד ועוכר שלווה. גם הצפייה בסרט קשה מאד. עשוי בצורה מאד איכותית עם כל כך הרבה פרטים בניואנסים שזה מדהים. סביבת הדמות הקרינה את רגשותיה ותפיסת עולמה, טכניקה מונוכרומטית אומנותית מיוחדת מאד (אצל מרי צבע הצילום והתפאורה היה חום ואצל מקס שחור. קיימים עוד המון פריטים המעידים על שימוש בטכניקה זו). שימוש ייחודי בהומור שחור.


לסיכום: "מרי ומקס" הוא אחד הסרטים היפים שראיתי. הוא מראה על מורכבות החיים, על בעיות ופתרונן או על בעיות ללא פתרונן. הוא מתאר בצורה קשה, גם עלילתית גם ויזואלית, את העדר השמחה אצל בני אדם, את השנאה העצמית ומציאת פורקן לבעיות אצל אדם שחווה אותן גם. הוא מראה איך המוות לא מפסיק את החיים. מלא בתובנות עמוקות על האדם, מחשבותיו, בעיותיו, סביבתו והשונים בחברה. יצוע מדהים, המון פרטים בניאונסים וביצירת סביבת הדמות על פי תפיסת עולמה. סרט לא קל המדבר על דברים לא קלים לתפיסה אך בכל זאת, כל שנייה ממנו שווה. סרט יפהייפה. 


נ.ב. 
אזהרה! הפלסטלינה מטעה. אל תראו אותו לאחיכם הקטנים. 


נ.ב.ב 
הוא לא מוערך מספיק. 


נשתמע עד למכתב הבא, 
מטרו.

תגובה 1: