מיליון דולר בייבי / Million Dollar Baby: ביקורת.
אני בנאדם שממש לא אוהב להגדיר סרט בביקורת שאני כותב. ולדעתי,
להגדיר את הסרט הזה ספציפית על ידי שתי מילים זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
כלומר, היא אפשרית, אך חוסר הדיוק באמירה זו תהיה מוכפלת מאשר בביקורת
ארוכה שאני כותב על הסרט. אז אתחיל בעלילה: פרנק דאן, מאמן איגרוף מזדקן
וזנוח, עומד יום אחד בדילמה האם לקבל את מגי פיצ'גרלד, בחורה בת 31,
מתאגרפת חובבנית שחלומה הוא להפוך לאלופת העולם לאיגרוף וכרגע עובדת בתור
מלצרית, לקחת אותה תחת חסותו ולהתחיל באימונים. המון פסיקים. בהתחלה, פרנק מסרב מכל מיני
סיבות שלא אפרט כאן, אך לאחר מכן... הוא מסכים.
אז לכתוב ביקורת לסרט כזה זו מטלה קשה. בכללי, לכתוב ביקורת על סרט דרמה מהסוג הזה זו מטלה קשה. ואת האמת, אני לא יודע מאיפה בדיוק
להתחיל. אז אני אלך על איכות המשחק. המשחק בסרט הזה הוא מצויין. פשוט מעל ומעבר.
קלינט איסטווד, אקדוחן לשעבר, נותן ביצוע פשוט מדהים לדמותו של המאמן. עם
ניאונסים קטנים בפניו, מבטים, גבות מכווצות, הומור מובלע מאחורי משפטים
שלכאורה נשמעים דיכאוניים אך מעלים חיוך בפניך ברגע שאתה מסיים לקרוא את
התרגום, מצליח איסטווד להכניס אותנו לדמותו של המאמן המתוסכל. אני מאד
אהבתי את דמותו של איסטווד ואת אופן המשחק. שיט. יצא לי לכתוב יותר מדיי
על איסטווד. נשבע שלא התכוונתי. בסרט הזה דווקא התשבחות אמורות לנחות על
הילארי סוואנק, והם עוד ינחתו, תאמינו לי.
הילארי סוואנק. אחחח. מי היה מאמין ששחקנית שרק עכשיו סיימה לשחק בסרט
"קארטה קיד 4: קארטה גירל" או איך שלא קוראים לסרט הזה, תיתן ביצוע כל כך
נוגע ללב, מרגש, מצחיק, מפחיד, מצמרר וכולי וכולי בתור המתאבקת בת
ה-31 שעובדת כמלצרית ולאחר ככמה זמן היא תתחיל להתאגרף בזירות? הילארי
סוואנק פשוט נתנה את הביצוע הטוב ביותר מבין כולם. ואני לא מוציא את
איסטווד. במשך כל הסרט תהיתי לעצמי האם הילארי סוואנק היא באמת מגי
פיצ'גרלד, כי התפקיד פשוט היה תפור עליה. אחד לאחד. היא פשוט נתנה פה
ביצוע... אין מילים. השחקנית הטובה ביותר בקאסט שם. לגבי מורגן
פרימן, לא נפלתי מהביצוע שלו למרות שהוא היה טוב, פשוט הדמות שלו לא קיבלה
הרבה זמן מסך כך שלא יכלתי "לשפוט" אותו. זה לא שהוא שיחק רע, מורגן פרימן
לא יכול לשחק רע אפילו אם הוא ממש יחפוץ בכך, פשוט... אין לי משהו לומר
עליו. תקחו את זה איך שתקחו.
אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע לעזאזל הארכתי כל כך בביקורת על השחקנים,
בעוד שהכותרת אומרת "מיליון דולר בייבי", וכמה שידוע לי, באתי לכתוב ביקורת
על סרט. התשובה היא פשוטה. בסרט כל כך (טוב נו, הגעתי לשלב ההגדרות, אני
אפצה על זה אחר כך) מרגש, מדהים, מרהיב, מצחיק, חתרני, נוגע ללב, נהדר,
עוכר שלווה ומטריד, בלתי אפשרי להאריך בלי סוף בדמויות ובמשחק. תראו ותבינו
לבד. בסרט דרמה כזה, על השחקנים מוטלת רוב האחריות שהסרט ייצא טוב, כי אם
המשחק לא טוב, הלך על הסרט, לא משנה מה תהיה רמת הויזואליות או וואטבר.
דבר ראשון, הסרט בנוי מעולה. דבר שני, לדעתי המסר של הסרט הזה הוא עמוק
ומורכב, אף על פי שהסרט נראה לכאורה עוד סרט איגרוף בנאלי. המסר של הסרט
(ולא, אני לא הולך לשפוך כאן ספויילרים, אל תדאגו) הוא... העולם הוא לא
פייר. במקביל לסיפורה של המתאבקת שנהפכה ללהיט, מגי, יש סיפור שלכאורה נראה
כלא חשוב וסתם צדדי, וזה סיפור על נער ששמו דיינג'יר, שחלומו דומה לחלומה
של מגי: להצליח. אך מה לעשות, כפי שאמרתי למעלה, העולם לא פייר, ומגי
הצליחה והוא לא. זה הרבה יותר מורכב, אחסוך ממכם את הקריאה המיותרת, פשוט
צפו בסרט ותבינו לבד. נתתי לכם כיוון.
אחד הסרטים האהובים עליי של איסטווד, וללא ספק אחד מסרטי הדרמה המצויינים
והעשויים היטב שראיתי. חובה צפייה. בכיף הייתי ממשיך לכתוב עוד ועוד ועוד,
אך אני חייב לסיים ולסכם, ולכן אתן ציון סופי לסרט הנהדר הזה.
תודה. צריך לראות.
השבמחק