האדם השלישי / The Third Man: ביקורת.
וינה, לאחר מלחמת העולם השנייה.
הולי
מרטינס, סופר, מגיע לבית ידידו הארי ליים על מנת לפגוש אותו, אך משרתו של
ליים מודיע בצער שהארי מת בתאונה שאירעה באותו רחוב. מרטינס עוזב את ביתו
של ידידו ז"ל ונפגש עם אהובתו (לשעבר) של ליים, וביחד איתה הוא מנסה לגלות
את דמותו של "האדם השלישי": האירוע התאונה היה נוכח גם אדם שלישי שזהותו לא
ידועה. מעניין מי זה.
קודם כל (ככה
אני מתחיל ביקורות. תתרגלו), אי אפשר להתעלם מהעובדה שמעבר לפאן הקולנועי
החדשני ש"האדם השלישי" הביא איתו, הוא מהנה ברמות אינטסיביות. הוא כיף. הוא
מרענן. הוא מנקה את הראש ומכניס אותך להרפתקה מלאת מסתורין ברחובותיה
האפלים של וינה לאחר מלחמת העולם השנייה, במסע מרתק עבור תשובה לשאלה: "מי
זה האדם השלישי?". "האדם השלישי" הוא סרט אפוף מסתורין, אתה יכול להרגיש את
זה. במהלך הסרט אתה ממש שם, רץ עם הולי מרטינס בתעלות הביוב האפלות ומנסה,
יחד איתו, להשיג כמה שיותר מידע ולהפעיל את הראש.
הוא
לא סרט גאוני ומתוחכם מדיי. הוא לא סרט שמתיימר להיות מלא תסבוכים שהצופה
מאבד רגל ראש. הוא עשוי טוב, בצורה האיכותית ביותר שאפשר לעשות סרט פילם
נואר, עם המשחק הטוב ביותר של הקאסט, הדיאלוגים השנונים והמעלים חיוך,
הפאנצ'ליינס המקוריים, תנועות המצלמה הבלתי מורגשות, הטלת הצלליות על פני
הדמות בצורה מעוררת השראה וניאונסים שעושים את העבודה ומכניסים חיים
לדמות.
הוא מצחיק, הוא
קולח, הוא מרענן, הוא שנון, נונ-סטופ התרחשויות, הוא חד, הוא מסודר ועשוי
היטב, הוא חדשני, הוא לוקח אותך למחוזות חדשים בתולדות הקולנוע, הוא
איכותי... מה נשאר?
אה. נכון.
אורסון וולס. אז קודם כל (חה-חה), אורסון וולס הוא יוצר שבנימה אישית אגיד
שזה בנאדם שאני מאד אוהב. האישיות שלו מקרינה כריזמתיות, החיוך אחרי פאנץ'
או דימוי הוא חיוך מנצח. "הפסדת" סטייל. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש שאני
צופה בסרט שאורסון וולס משחק בו זה עד כמה האישיות שלו גולשת פנימה אל תוך
הדמות. הוא לא נותן לדמות להשתלט עליו, להפך, הוא מביא את עצמו למצב של
הזדהות כמעט טוטאלית בין אישיותו לבין הדמות. אתה יכול להרגיש את זה. כשהוא
רוצה להראות עצב הוא מראה את זה בצורה שלו, לא דרך ניאונס מזוייף. כשהוא
רוצה לשדר שמחה אתה מרגיש את זה. כי זה אמיתי. הכל אמיתי אצלו. את ג'וזף
קיוטון (המגלם את הולי מרטינס) אני לא כל כך אוהב. נותן משחק סבבה אגוזים
והולך.
לסיכום: סרט מהנה, מרגש, מצחיק, שנון, קולח, מרענן, חדשני, יפה ויזואלית, תענוג לעיניים, כיפי ואורסון וולס.
סרט איכותי שלא תשכחו.
אוהבת פילם נואר, אוהבת את אורסון וולס ושמחה שלא ראיתי את הסרט עדיין. השאלה היא האם צריך ללכת לאוזן בשביל להשיג אותו או שיש אותו גם בסרטים לצפיה ישירה.
השבמחק