שניים עשר המושבעים / Twelve Angry Men: ביקורת.
קודם כל, לפני כל ההתבחבשות: חשוב לי להבהיר שהנרי פונדה שחקן נהדר. אלה
מכם שצפו ב"היו זמנים במערב" של סרג'יו לאונה יתפלאו לראות שדמותו של פונדה
בסרטו האגדי של לומט, "שניים עשר המושבעים", היא לא רוצח קר וחסר רגש.
למעשה, היא בדיוק ההפך. הנרי פונדה מגלם את מושבע מספר 8 מבין שניים עשר
מושבעים שמטרתם היא לקבוע את גורלו של נער צעיר, שמואשם ברצח אביו. הסרט
מתרחש במיקום אחד (חדר המושבעים) חוץ מכמה סצנות שצולמו מחוצה לו.
אז כמו בחיים: צוות שניים עשר המושבעים מורכב מקומלפקט של אנשים שונים
בחברה. יש את
הבנאדם הכריזמתי, יש את הזקן החכם, יש את חם המזג, יש את הביישן ויש את זה
שרק רוצה להחליט, לחתום ולזוז לראות משחק פוטבול. או בייסבול. וואטבר.
שניים עשר האנשים, שאגב לא מכירים אחד את השני, החליטו לעשות הצבעה לגבי
גורלו של הנער - מי שבעד שירים יד, מי שנגד שירים יד, עושים השוואה, באים
עם ההחלטה לשופט והנער אוכל אותה, כי הרי ברור לכולם שהנער אשם. הובאו המון
ראיות נגדו והשכנים אפילו ראו אותו רוצח!
אבל לא עבור מושבע מספר 8. הוא משוכנע שבעולם חייב להיות צדק. הם לא יוציאו
להורג נער כל כך בקלות. במילים אחרות: לדעתו, צדק זה לא רק שם של כוכב.
מושבע מספר שמונה מתחיל בעבודה, שמטרתה היא, כמובן, לעשות צדק. הוא מסלף
ומנקה את הראיות, מנתח אותן וגורם לשאר המושבעים להתחיל ולהבין שהם עושים
טעות בכך שהם בוחרים ב"בעד הוצאה להורג".
שניים עשר המושבעים בא לציין ולהבליט את כוחה של החברה. אחד עשר אנשים מתוך
שניים עשר בחרו במוות לנער, חוץ מאינדיבדואל יחיד שבא לחולל שינוי. שניים
עשר המושבעים מציג, לדעתי, את הגרירה החברתית שקיימת. אם הוא עושה למה שאני
לא אעשה, או: אם הוא עושה ואהוב בגלל זה, למה שאני לא אעשה ואצא אהוב בגלל
זה. סיטואציות מוכרות. מושבע מספר 8 לא מניח, לא מרפה, הוא ממשיך לדבוק
באמת שלו ואך ורק באמת שלו, אף ראייה לא תמנע ממנו להוציא את האמת לאור.
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה ששניים עשר המושבעים הוא סרט נהדר, לא משנה
באיזו שנה תראה אותו. הוא לא נותן להוליווד להשתלט עליו, הוא מראה את
הריאליזם בצורה הכי נוקשת שיש. והוא לא מוותר. הריאליזם הזה משתקף גם
בדיאלוגים (שימו לב: במהלך הסרט ישנם דיאלוגים שלא נחוצים לחקירה. את מי
מעניין מתי פעם אחרונה הוא ראה משחק פוטבול בגשם? מה זה עוזר לנו?) וגם
בבחירת המיקום המיוחד של התרחשות הסרט: להיכנס לעולמם של המושבעים. מה אתם
הייתם עושים אם הייתם שם, זו בדיוק השאלה שסידני לומט רוצה להתעכב עליה.
במהלך הסרט הצופה מתחבט, בינו לבין עצמו, האם התאורייה הזו נכונה או לא.
הצופה עוקב באדיקות אחר המתרחש, הוא צמא לדעת, הוא משתוקק לדעת מה תהיה
התאורייה הבאה, מה יהיה הצעד הבא. ולכן שניים עשר המושבעים נחשב בעיני כאחד
הסרטים המרתקים שראיתי. סרט שמושך אותך, פשוטו כמשמעו, עמוק אי שם בתוך
העלילה.
הביצוע היה מצויין, במיוחד של פונדה. הסצנה האחרונה הייתה עוצמתית ומלאת
רגש, המוזיקה הייתה נפלאה ובניית התפאורה של הסרט הייתה מהוקצעת מאד. לא
מוצא משהו רע להגיד על הסרט הזה.
סרט משובח ומרתק, חוויה של פעם בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה