אם אתם לא מכירים את "האזרח קיין", נכשלתם בתפקידכם כחובבי קולנוע.
"האזרח קיין" הוא אחד הסרטים המדוברים ביותר במאה שנים האחרונות. נקודה. הוא היווה פריצת דרך משמעותית בתולדות הקולנוע, בין אם מבחינה ויזואלית, צילומית, עלילתית (הסרט הראשון בעל העלילה הלא-לינארית) והחדשנות שהוא הביא לעולם. הוא נחשב בעיני רבים כיצירת המופת הגדולה ביותר של כל הזמנים ומככב במקום ראשון כבר המון שנים על פי סטטיסטיקות של מבקרי קולנוע באתרי קולנוע שונים.
הסרט מגולל את סיפורו של העיתונאי העשיר צ'ארלס פוסטר קיין. הוא מתחיל, דווקא, בסצנת מותו המפורסמת של קיין, וממשיך לסיפורם של שני עיתונאים המקבלים משימה פשוטה אך מסובכת לאחר מותו: לפענח את המילה "רוזבאד", המילה האחרונה שאמר קיין בחייו. העיתונאים מנסים להשיג את המידע הדרוש על "רוזבאד" על ידי חקירת אנשים שהיו קרובים לצ'ארלס קיין. חברים מהעבר הרחוק, אישתו הקודמת של קיין וכולי. במהלך הסרט, אנו נחשפים לצדדים חדשים באישיותו המרשימה לכאורה של צ'ארלס קיין בעקבות ניסיון הפענוח של "רוזבאד".
האזרח קיין הוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר שאי פעם ראיתי. האזרח קיין הוא, בערך, כל מה שמרכיב את העולם וכל מה שמרכיב בנאדם. יש מעשה ותוצאה. יש ערכים סנטימנטלים (כבוד לדור העבר). יש תוכחה. יש תוכחה עצמית. יש כעס. יש ביקורתיות. יש אהבה. יש בגידה. יש צורך אנושי \ רגש \ תאווה לשנאה. יש קנאה. יש הומור. יש תשתיות של יסודות של געגוע, אפילו אם הוא טמון עמוק-עמוק אי שם בכל אחד מאיתנו. יש הנאה, בין אם רגעית ובין אם מתמשכת. יש חולשה. יש כאב. יש צער. יש התפרקות. יש צביעות. יש בכי. יש עלייה. יש התדרדרות. יש זיכרונות. יש חוויות. יש כריזמה. יש איום. יש השתלטות. יש מחשבות. יש אשליות. יש אמת. יש חברות. יש נאמנות. יש הפרת נאמנות. יש חטטנות.
כל האלמנטים האלה, ועוד רבים אחרים, טמונים, חבויים, מוצגים בצורה מטאפורית או מוצגים בצורה בולטת ב"אזרח קיין". הקומפלקט הזה יוצר עולם, יוצר בנאדם ויוצר בסיס לדו קיום. אני מתכוון: תוריד את המקרים, את החיים, את הנשים ואת ה"עטיפות" של צ'ארלס פוסטר קיין ותגלה שהאזרח קיין הוא בעצם אתה. כל הרגשות שתיארתי למעלה.
אבל דיי לתאר את האג'נדה, גלשתי מהמטרה של הביקורת. בואו נדבר על הסרט.
הסרט עצמו, הצורה שבה הוא עשוי, העדינות, הקטיפה הפלומתית הזו שעוטפת אותו, היופי הוויזואלי, קצב ההתקדמות, המשחק הנהדר של אורסון וולס הפאקינגאון הזה (שאגב, עשה את הסרט בגיל 26, הבנאדם חייב להיות גאון על בשביל להגיע להישגים כאלו), השוטים העמוקים, הסצנות המדהימות שנהפכו לקלאסיקות, הדיאלוגים, השנינות, החדות, הפאנצ'ליינס, הניתוחים האינסופיים שניתן לעשות לו, התפאורה, הניואנסים, קומפוזיציות הצילום, התאורה, הצלליות, המוזיקה, הגאונות, העומק והאלמנטים המטפוריים הרבים שחבויים ב"אזרח קיין" מוביל לכך שהאזרח קיין הוא סרט מושלם מבחינתי. אם מגיע לסרט כלשהו להחשב הסרט הטוב ביותר של כל הזמנים, ללא ספק התואר הולך לאזרח קיין.
מה שבאמת מצער אותי זה העניין ש"האזרח קיין", ברוב אדירותו, לא יתפוס. גם כרגע, הוא פשוט לא תופס. אנשים שכחו או בכלל לא מודעים לקיומו של הסרט הזה. אני חייב להודות ש"האזרח קיין" הוא סרט איטי. לדעתי זה מקפיץ אותו כמה רמות מעל אך המשפט "למי אכפת מה זה רוזבאד?! למי אכפת?!" ממשיך וחוזר על עצמו בדור הזה והוא ימשיך ויחזור על עצמו.
לסיכום:
מבחינתי, הסרט הטוב ביותר שנוצר בכל הזמנים. ברצינות. הוא מלא בחדשנות ועומק שעוד לא ראיתי באף סרט. כדרך אגב אומר שהוא הסרט האהוב עליי בכל הזמנים.
אני ממליץ למי שלא ראה אותו, שיעזוב הכל עכשיו, יבוא עם גישה טובה ופשוט יהנה מהתענוג הזה שנקרא "האזרח קיין". ואני מבטיח שתהנו.
עובדות מעניינות:
-
האזרח קיין נחל כישלון קופתי עקב תלונתו של העיתונאי ויליאם הרסט, שטען
שדמותו של קיין מבוססת עליו ולכן מחה בכל תוקף על העלתו של "האזרח קיין"
למסכים. למעשה, הצלחתו של "האזרח קיין" ראתה אור רק לאחר ירידתו מהמסך.
- הבמאי והיוצר הדגול אורסון וולס אמר שסרטו הטוב ביותר שעשה הוא לא "האזרח קיין" למרבה ההפתעה, אלא "המשפט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה